תארו לעצמכם מצב שבו נגמר האוכל הרגיל ואין אפילו חתיכת עץ אחת כדי להדליק אש. איך אנשים היו שורדים? ה' מבקש מהנביא יחזקאל לעשות מעשה חריג מאוד כדי להראות לעם ישראל בדיוק את המצב הזה, ולהזהיר אותם מהרעב הקשה שיהיה כשהאויבים יקיפו את העיר.
תחילה, ה' אומר לו לאכול עֻגַת שְׂעֹרִים. שעורים הם בדרך כלל מאכל שנותנים לבעלי חיים. המטרה היא להראות שברעב הגדול, לאנשים לא תהיה ברירה והם יאלצו לאכול מזון פשוט של בהמות. החלק הקשה יותר הוא הדרך שבה יחזקאל צריך לאפות את העוגה: בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם תְּעֻגֶנָה. המילה תעגנה מתארת את האפייה של העוגה. מכיוון שלא יישארו עצים להסקה, יחזקאל מצטווה להשתמש בפסולת יבשה של בני אדם כדי להבעיר את האש שעליה יאפה את הלחם. זהו מעשה לא נעים שנועד להמחיש את המחסור העצום, וגם לסמל את הקושי של היציאה לגלות בין עמים אחרים.
את כל זה יחזקאל חייב לעשות לְעֵינֵיהֶם, כלומר בחוץ מול כולם, כדי שהאנשים יראו ויבינו את חומרת המצב. הציווי הזה היה כל כך קשה ליחזקאל, עד שבהמשך הוא מבקש מה' להקל עליו, וה' מסכים ומאפשר לו להשתמש בפסולת של פרות כדי להדליק את האש, כפי שהיה נהוג לעשות פעם.