יחזקאל, פרק ד׳, פסוק ט׳

יצא לכם פעם לנסות לאפות לחם ולגלות שחסר לכם קמח רגיל? ה' מבקש מהנביא יחזקאל לעשות פעולה מיוחדת שתראה לבני ישראל מה עומד לקרות בירושלים. בקרוב העיר תהיה מוקפת באויבים, ויהיה קשה מאוד להשיג אוכל. ה' אומר ליחזקאל לקחת חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים. אלו סוגים שונים של תבואה וקטניות שבימים רגילים אוכלים כל אחד מהם בנפרד, ופול ועדשים בכלל לא מתאימים לאפיית לחם. אבל בגלל המצב הקשה, ה' אומר לו וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד וגם וְעָשִׂיתָ אוֹתָם לְךָ לְלָחֶם. יחזקאל צריך לטחון את כל המצרכים יחד וללוש אותם בקערה אחת כדי להכין לחם. הפעולה הזו מסמלת שבימי המצור לא יהיה לאנשים מספיק חיטה טובה ונקייה. הם ייאלצו לערבב אותה עם סוגים פשוטים יותר וליצור לחם פחות טעים, רק כדי שיהיה להם מה לאכול. ה' אומר ליחזקאל שהוא יצטרך לאכול מהלחם הזה מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר־אַתָּה שׁוֹכֵב עַל־צִדְּךָ שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם. התקופה הארוכה הזו, שבה יחזקאל שוכב על צדו ואוכל את הלחם המעורבב, מסמלת את הימים הארוכים של המצור שבהם בני ישראל יצטרכו להסתפק במעט האוכל הפשוט שיישאר להם.