הנביא מצטווה לבצע פעולה סמלית הממחישה את מהותה של ירושלים באמצעות לקיחת לְבֵנָה, בין אם זו לבנת בניין מטיט או אריח שקל לחקוק עליו. חומר גלם פשוט זה ממחיש שלעיר אין קיום עצמאי ללא רצון ה', והציווי להניח אותו מולו, וְנָתַתָּה אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ, רומז לכך שה' מפנה את השגחתו אליה. לבסוף נאמר לו וְחַקּוֹתָ עָלֶיהָ עִיר אֶת־יְרוּשָׁלִָם, כלומר לצייר ולתאר על הלבנה את חומות העיר ויישובה. השילוב בין החומר הפשוט וההשגחה האלוהית המופנית אליו הוא שמאפשר בסופו של דבר את בניינה של העיר.
יחזקאל, פרק ד׳, פסוק א׳
וְאַתָּ֤ה בֶן־אָדָם֙ קַח־לְךָ֣ לְבֵנָ֔ה וְנָתַתָּ֥ה אוֹתָ֖הּ לְפָנֶ֑יךָ וְחַקּוֹתָ֥ עָלֶ֛יהָ עִ֖יר אֶת־יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.