יחזקאל, פרק ט׳, פסוק א׳

קוֹל גָּדוֹל מהדהד מן השמיים וקורא להוציא לפועל את הדין האלוהי על ירושלים בהכרזה קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר. קריאה זו מופנית אל הממונים שהפקיד ה' כדי להעניש את העיר, כאשר כל אחד מהם נדרש להביא עמו את הנשק המיוחד לו, כך שיהיה וְאִישׁ כְּלִי מַשְׁחֵתוֹ בְּיָדוֹ. זהותם של משחיתים אלו מתפרשת כשרי הצבא הבבלי שעתידים להבקיע את החומות, אך מאחר שלא סביר שה' יטיל משימות נבואיות על שרי צבא זרים, יש המבינים את המראה באופן סמלי. לפי דרך זו, המשחיתים מייצגים את העונש על הגורמים לחורבן, כגון חטאי העבודה הזרה והחמס, או שהם רומזים למלכי יהודה הרשעים שמעשיהם המיטו את האסון.