עזרא, פרק ח׳, פסוק כ״ז

אל בית המקדש הובאו וּכְפֹרֵי זָהָב עֶשְׂרִים, שהם מזרקים המיועדים לזריקת דם על המזבח או פחי זהב רקוע. שוויים או משקלם הוערך בלַאֲדַרְכֹנִים אָלֶף, כלומר אלף מטבעות זהב פרסיים או מרגליות, בין אם זהו הערך של כל הכלים יחד, של כל כלי בנפרד, או תוספת מטבעות שהובאה לצדם. בנוסף הובאו וּכְלֵי נְחֹשֶׁת מֻצְהָב טוֹבָה, העשויים מתערובת איכותית וממורטת שהבריקה בגוון צהוב. אלו היו שְׁנַיִם חֲמוּדֹת כַּזָּהָב, שני כלים נאים שערכם נחשב כזהב ממש, ויש המזהים אותם כצלצל ומכתשת עתיקים מימי משה רבנו ששרדו את הבית הראשון וחשיבותם הפכה אותם ליקרים מאוד.