יצא לכם פעם לצאת לטיול ארוך ולחכות כבר להגיע ליעד? המסע של אברהם בארץ כנען היה שונה לגמרי. הוא לא נסע ברצף למקום אחד. המילים הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ מתארות מסע איטי של רועי צאן. אברהם היה מקים את האוהל שלו, נשאר במקום אחד לפחות חודש, ואז אוסף את הכול וממשיך לתחנה הבאה. ככה הוא הסתובב לאט לאט, מצפון ועד דרום, והכיר את כל הארץ שה' הבטיח לתת למשפחתו לתמיד.
לאן הוא התקדם? המילה הַנֶּגְבָּה אומרת לנו שהוא פנה לכיוון דרום, אל הנגב, שהוא אזור חם ויבש מאוד. למה שאברהם יבחר ללכת דווקא למקום שומם כזה? אברהם רצה להיות במקום שקט, רחוק מההשפעה של הערים הגדולות, כדי שיוכל להתרכז באמונה שלו בה' ולפרסם את שמו לכל מי שפגש בדרך. חוץ מזה, אברהם הרגיש שמשהו מיוחד וקדוש מושך אותו לאזור הזה. שם נמצא הר המוריה, המקום שבו ייבנה בעתיד בית המקדש. ככל שאברהם התקדם דרומה במסע שלו, הוא הרגיש שהוא מתמלא בחכמה ומתקרב יותר ויותר לה'.