תארו לעצמכם שהגעתם למקום חדש ומיוחד שהבטיחו לכם שהוא הכי טוב שיש, ופתאום חסר לכם הדבר הכי בסיסי. זה בדיוק מה שקרה לאברם. מיד אחרי שה' הבטיח לו את ארץ כנען, התחילה תקופה קשה מאוד של עצירת גשמים. כאשר כתוב שוַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, הכוונה היא שהרעב פגע רק בארץ כנען ולא בכל העולם. בגלל שלא היה אוכל, וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה. האות ה' בסוף המילה מצרימה אומרת שאברם הלך אל מצרים. אבל למה דווקא לשם? כי במצרים לא היו צריכים לחכות לגשם, היה להם נהר עצום שסיפק להם מים תמיד.
אברם ממש לא רצה לעזוב את הארץ שה' הבטיח לו, והוא התכוון רק לָגוּר שָׁם, כלומר להיות שם אורח לזמן קצר עד שהתקופה הקשה תסתיים. הוא עשה זאת רק כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ, מתוך חוסר ברירה אמיתי כדי להציל את משפחתו.
הסיפור הזה הוא בעצם מבחן חשוב שאברם עבר. למרות שה' אמר לו ללכת לארץ כנען ועכשיו הוא נאלץ לעזוב אותה בגלל הרעב, אברם לא כעס ולא התלונן, אלא המשיך להאמין בה' ועשה את מה שצריך כדי לשמור על משפחתו. בנוסף, כל מה שקרה לאברם כאן, הוא כמו רמז למה שיקרה בעתיד הרחוק לעם ישראל. בדיוק כמו שאברם ירד למצרים בגלל רעב, כך גם בני ישראל ירדו למצרים שנים רבות אחר כך בימי יעקב. ובדיוק כמו שה' שמר על אברם והוציא אותו משם עם רכוש רב, כך הוא גם ישמור על בני ישראל ויוציא אותם ממצרים. זה מראה לנו שלפעמים קורים דברים שנראים קשים, אבל הכל חלק מתוכנית מסודרת של ה', שתמיד שומר על מי שנאמן לו.