בראשית, פרק י״ב, פסוק ג׳

יצא לכם פעם להרגיש קצת לבד כשעברתם למקום חדש ולא מוכר? זה בדיוק מה שהרגיש אברהם כשהוא עזב את הארץ שלו אל מקום לא ידוע. במקום הקודם שבו הוא גר, אנשים לא אהבו את האמונה שלו בה׳ ואפילו דיברו אליו בצורה לא יפה. לכן ה׳ רוצה לעודד אותו ולהבטיח לו שהוא ממש לא לבד. ה׳ מבטיח לאברהם שהוא תמיד ישמור עליו. אם נסתכל טוב, נראה שהמילה מְבָרְכֶיךָ כתובה בלשון רבים, כי בעתיד המון אנשים בעולם יכירו את אברהם, יאהבו אותו ויאחלו לו דברים טובים. לעומת זאת, המילה וּמְקַלֶּלְךָ כתובה בלשון יחיד, כי רק מעט מאוד אנשים ירצו לעשות לו רע. יש כאן עוד הבדל מעניין. ה׳ אומר קודם וַאֲבָרְכָה ורק אז מְבָרְכֶיךָ, כלומר ה׳ יברך את מי שרוצה לברך את אברהם, אפילו לפני שאותו אדם הספיק להגיד את הברכה בקול. הסיבה לכך היא שה׳ רואה מחשבה טובה ומיד מחשיב אותה למעשה טוב. אבל כשמדובר באנשים שרוצים להגיד דברים רעים, ה׳ אומר וּמְקַלֶּלְךָ ורק אז אָאֹר. ה׳ מגיב רק אחרי שהם ממש אמרו את המילים הרעות, כי מחשבה רעה לא נחשבת למעשה. המילה אָאֹר מלמדת שהתגובה של ה׳ תהיה הרחקה מוחלטת של אותם אנשים, כי מי שפוגע באדם צדיק וקדוש כמו אברהם, פוגע בעצם בכבוד של ה׳. בסוף, ה׳ מבטיח לאברהם הבטחה מרגשת מאוד ואומר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. אברהם יהפוך לדוגמה כל כך מיוחדת לברכה, עד שכל אדם בעולם שירצה לברך את הילדים שלו, פשוט יגיד להם: הלוואי שתהיו כמו אברהם.