חשבתם פעם כמה סבלנות צריך כדי לחכות למשהו שרוצים בכל הלב? שרה אמנו חיכתה לילד המון שנים. אחרי מסע ארוך לארץ ישראל, היא מבינה שהזמן עובר והיא מחליטה לעשות מעשה אמיץ כדי להקים משפחה.
התורה מספרת ששרה המתינה מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים. למה דווקא עשר שנים? ולמה כתוב שאלו היו עשר שנים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן? הסיבה היא שהשנים שבהן הם גרו מחוץ לארץ ישראל לא נספרו. רק כשהם הגיעו לארץ כנען, שהיא ארץ ישראל, התחילה הספירה של עשר השנים, מתוך תקווה ששם תתקיים ההבטחה של ה' והם יזכו לילד בזכות הקדושה של הארץ.
כששרה רואה שהיא עדיין לא יולדת, היא פונה להגר. המילה וַתִּקַּח לא אומרת ששרה לקחה את הגר בכוח, אלא שהיא לקחה אותה בדברים. שרה דיברה אל הגר במילים טובות ונעימות, והסבירה לה איזו זכות גדולה יש לה להצטרף למשפחה של אדם קדוש כמו אברהם.
שרה נותנת את הגר לאברהם לוֹ לְאִשָּׁה. הגר לא סתם הצטרפה אליו, אלא הפכה לאישה מכובדת לכל דבר. אבל חשוב לשים לב למילה לוֹ. הגר הפכה לאישה רק בשביל אברהם, אבל כלפי שרה היא נשארה שפחה. שרה עשתה זאת בכוונה כדי שהיא תישאר בעלת הבית המרכזית, וכך היא תוכל להיות זו שתחנך ותגדל את הילד שייוולד.