בראשית, פרק ל״ג, פסוק ד׳

מראה הכנעתו של יעקב, יחד עם התערבות מאת ה', הפכו את ליבו של עשיו משנאה לרחמים ולסליחה, ולכן וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ. מתוך התרגשות עזה הוא מיהר ווַיִּפֹּל עַל־צַוָּארָו, מילה הנכתבת ללא האות יו"ד אך נקראת ברבים כ"צוואריו". מסורת הנקודות מעל המילה וַיִּשָּׁקֵהוּ מעוררת מחלוקת אם מדובר בנשיקה של אהבה כנה בניגוד לטבעו השונא של עשיו, או שמא בנשיקה קרה ואף בניסיון נשיכה שסוכל בנס. עם זאת, סיום הפסוק במילה וַיִּבְכּוּ מעיד על התעוררות של רגש אנושי אמיתי ובלתי מזויף אצל שני האחים, אשר הזילו דמעות יחד על שנות הניתוק הארוכות.