בראשית, פרק ל״ג, פסוק ד׳

תארו לעצמכם פגישה עם אדם שכעס עליכם מאוד במשך שנים ארוכות. יעקב בוודאי חשש מאוד כשהוא ראה את אחיו עשיו מתקרב אליו. אבל אז קרה דבר מפתיע. כשעשיו ראה את יעקב משתחווה אליו בענווה, הלב שלו התהפך ברגע אחד. במקום לכעוס, וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ. כל הכעס הישן נעלם, ועשיו הרגיש פתאום רחמים ואהבה כלפי אחיו. הוא נפל על צווארו, וַיִּשָּׁקֵהוּ. למרות שבדרך כלל עשיו לא אהב את יעקב, באותו רגע נדיר ומיוחד הוא נישק אותו בלב שלם ובאהבה אמיתית. ואיך אנחנו יודעים בוודאות שהרגש הזה היה אמיתי? כי מיד לאחר מכן, וַיִּבְכּוּ. אפשר לזייף נשיקה, אבל דמעות שפורצות מהלב אי אפשר לזייף. שניהם בכו יחד מרוב התרגשות, כי הם נזכרו בכל השנים הארוכות שבהן היו רחוקים ומנותקים זה מזה. באותה שעה מרגשת, גם הלב של יעקב התמלא באהבה כנה כלפי אחיו.