רגע המפגש הטעון בין האחים לאחר שנות נתק ארוכות מלווה במתח רב. מנהיגות המשפחה באה לידי ביטוי במעשים פיזיים המקדימים את הדיבור, ומשלבים בין רצון להגן על המשפחה, הכנעה דיפלומטית והישענות רוחנית.
וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם
יעקב בוחר ללכת בראש בני משפחתו [ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שצעד זה נבע מרחמי אב על בניו ומתוך רצון להגן עליהם. יעקב החליט שאם עשו הרשע יבחר לפתוח במלחמה ולא יקבל את פיוסו, הוא יספוג את הפגיעה הראשונה וישמור על משפחתו מאחור [רש"י, רד"ק, צאינה וראינה]. מנגד, יש הסבורים כי הליכתו בראש נבעה מביטחון מלא. לאחר שניצל ממאבקו עם המלאך, יעקב כבר לא חשש. יתרה מכך, הוא הבין שעשו חנה בקרבת מקום במהלך הלילה ולא תקף, מה שהעיד על פניו לשלום, ולכן צעד קדימה בלב בטוח כדמות המרכזית [ביאור יש"ר, קונטרס חיבה יתירה]. השימוש בפועל עבר מלמד על פעולה הנעשית בסמיכות ובקירבה מיידית [תורה תמימה].
וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים
ההשתחוויות הרבות נועדו להביע כבוד וקבלת מרות עוד בטרם הוחלפה מילה בין האחים. יעקב ביקש להראות לעשו שאין בכוונתו להתנשא עליו כגביר בעקבות ברכות יצחק, אלא הוא נכנע לפניו כעבד [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ], ובכך ניסה למתק את כעסו הטבעי של עשו [אלשיך].
הבחירה להשתחוות דווקא שבע פעמים, ולא שלוש כמקובל במקומות אחרים, מוסברת בכמה דרכים. גישה אחת רואה בכך מספר סמלי שהיה חביב על האבות, ומעיד על רציפות במסורת התורה [אם למקרא, ביאור שטיינזלץ]. גישה אחרת קושרת זאת לפסוק "שבע יפול צדיק וקם", כרמז רוחני שנועד גם לסייע ליעקב להסיר תועבות מליבו [רד"ק, רבנו בחיי, קיצור בעל הטורים]. מנגד, קיימת פרשנות רוחנית חלופית שלפיה יעקב כלל לא השתחווה לעשו, אלא לה' שעבר לפניו והגן עליו [אלשיך].
עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו
המילה עד משמשת כאן לתיאור המשך הזמן. כלומר, לאורך כל זמן ההתקרבות יעקב המשיך להשתחוות, עד שבהשתחוויה השביעית הגיע לקרבת אחיו [הכתב והקבלה, ביאור יש"ר]. עם זאת, השימוש בביטוי עד אחיו במקום אל אחיו מדייק שיעקב התקרב אך לא הגיע למגע פיזי של ממש עם עשו. עשו כבר עמד והמתין במקומו, עובדה נוספת שהעידה כי פניו אינם למלחמה [קונטרס חיבה יתירה]. מאחר שיעקב נעצר והשתחווה בטרם הגיע אליו ממש, נאלץ עשו לרוץ לקראתו כדי למנוע ממנו להמשיך להשתחוות [העמק דבר, בכור שור].