לקראת המפגש הגורלי עם עשו, יעקב מעמיד את משפחתו בסדר צעידה מחושב, המשקף שיקולים רגשיים, טקטיים ורוחניים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהסידור מבוסס על העיקרון של "אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן חָבִיב". יעקב העמיד את משפחתו בסדר הפוך לחשיבותם בעיניו, כאשר השפחות וילדיהן צועדים בראש, אחריהם לאה וילדיה, ולבסוף אשתו האהובה ביותר, רחל, ובנה יוסף [רש"י, רד"ק, מלבי"ם, צאינה וראינה, ביאור שטיינזלץ, מחוקקי יהודה].
הפרשנים חלוקים באשר למטרה המעשית של סידור זה. הגישה הרווחת היא שמדובר באסטרטגיית הישרדות: יעקב קיווה שאם עשו יתקוף ויהרוג את הראשונים, כעסו ישכך עד שיגיע לאחרונים, או שהדבר יעניק ליקיריו שיישארו מאחור שהות מספקת כדי להימלט [אבן עזרא, רד"ק, שד"ל, בכור שור]. לעומת זאת, יש הסבורים כי בשלב זה יעקב כבר לא חשש מטבח, אלא רק מבהלה שתאחז בנשיו ובילדיו למראה ארבע מאות האנשים החמושים של עשו. לכן הציב את האהובים עליו ביותר בסוף, כדי שיראו שהקבוצות הראשונות עוברות בשלום וכך יפוג פחדם [ביאור יש"ר].
לצד ההסברים הביטחוניים, יש המציעים מניעים רוחניים. דעה אחת גורסת כי החשש של יעקב נבע מכך שנשא שתי אחיות, ומכיוון שרחל הייתה האחות השנייה שנישאה לו, הוא הציב אותה בסוף מתוך יראה רוחנית מעבירה זו [פרדס יוסף]. מנגד, הוצע כי מיקומה של רחל בסוף נועד להסתיר אותה מעיניו של עשו הרשע, כדי שלא יביט ביופייה ולא יקטרג על יעקב שלקח את האחות הצעירה לפני הבכורה [שפתי כהן].
קושי לשוני עולה מן השימוש הכפול במילה אַחֲרֹנִים. הפסוק מכנה כך גם את קבוצת לאה וגם את קבוצת רחל, אף שרחל צעדה לבסוף. פרשנים רבים מסבירים כי המילה אינה מציינת בהכרח את המקום הסופי המוחלט, אלא משמעותה "שני" או "אמצעי" ביחס לקבוצה הראשונה של השפחות [תורה תמימה, ביאור יש"ר, פרדס יוסף]. אפשרות אחרת היא שיעקב הציב את לאה ורחל יחד בשורה שנייה מאחורי השפחות, והכתוב מכנה את שתיהן כך כדי להדגיש את חביבותן ומעמדן כגבירות לעומת השפחות [ברכת אשר].
בנוסף, הכתוב רומז לחיסרון בשורותיה של לאה. בעוד שאצל השפחות ורחל מופיעה המילה "את" לפני אזכור הילדים, אצל לאה נכתב וִילָדֶיהָ ללא תוספת זו. שינוי זה רומז לכך שדינה, בתה של לאה, הוסתרה ולא נכחה במערך הגלוי מול עשו [העמק דבר].