קרה לכם פעם שהייתם צריכים לשמור על משהו שאתם ממש אוהבים, והחבאתם אותו הכי עמוק שאפשר כדי שאף אחד לא יפגע בו? זה בדיוק מה שיעקב עושה כשהוא מתכונן לפגוש את עשו אחיו. יעקב חושש מאוד מהמפגש, ולכן הוא מסדר את המשפחה שלו בטור ארוך ומחושב, לפי הכלל של אחרון אחרון חביב. הוא מעמיד קודם כל את השפחות והילדים שלהן, אחריהן את לאה והילדים שלה, ובסוף את אשתו האהובה ביותר, רחל, יחד עם בנה יוסף.
התוכנית של יעקב הייתה שאם חס וחלילה עשו יתקוף את הקבוצה הראשונה, אולי עד שהוא יגיע לקבוצות שמאחור הכעס שלו קצת יירגע, או שלפחות לאלו שנמצאים בסוף יהיה מספיק זמן לברוח ולהינצל.
כשהתורה מתארת את הסדר הזה, היא קוראת גם לקבוצה של לאה וגם לקבוצה של רחל במילה אַחֲרֹנִים, למרות שרחל הייתה ממש בסוף. הסיבה היא שהמילה הזו פשוט מתארת את כל מי שהולך מאחורי הקבוצה הראשונה. בנוסף, כשהתורה מזכירה את הילדים של לאה, היא כותבת רק וִילָדֶיהָ, בלי להוסיף את המילה "את" כמו שמופיע אצל שאר המשפחות. השינוי הקטן הזה רומז לנו שדינה, הבת של לאה, בכלל לא עמדה שם עם כולם, כי יעקב דאג להסתיר אותה כדי לשמור עליה.