מפגש טעון בין שני אחים הופך לשעת מבחן, כאשר עשיו בוחן את המחנה העצום של יעקב ומנסה לתהות על קנקנה של המשפחה שלפניו. שאלתו של עשיו, מִי אֵלֶּה לָּךְ, מעוררת מספר כיווני פרשנות באשר לכוונתו האמיתית.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שעשיו ביקש לברר את מעמדם של האנשים שליוו את יעקב: האם אלו בניו, משרתיו, ילידי ביתו או שכיריו? התוספת של המילה לָּךְ מתפרשת במובן של "מאיזה צד הם שלך?" או "מה היחס שלהם אליך?" [רש"י, ספורנו, שד"ל, חזקוני, מזרחי, שפתי חכמים וגור אריה].
מנגד, ישנם פרשנים המזהים בשאלה מניעים נסתרים ומורכבים יותר. דעה אחת גורסת כי עשיו נתן את עיניו בנשים, מתוך מחשבה שאולי מדובר בבנותיו של יעקב, והוא שקל לקחת אחת מהן לאישה [העמק דבר, אלשיך, שפתי כהן]. גישה אחרת מזהה בשאלה טענה הלכתית ומוסרית סמויה: עשיו הקשה על יעקב כיצד העז לעבור על איסור נישואים לשתי אחיות [מלבי"ם, מיני תרגומא, פרדס יוסף, אדרת אליהו].
תשובתו של יעקב, הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ, מתוחכמת ומדויקת. הפרשנים מסכימים כי יעקב בחר במכוון להתעלם מחלקה הראשון של שאלת עשיו ולא להזכיר כלל את הנשים, אלא רק את הילדים. הוא עשה זאת מתוך צניעות ודרך מוסר, וכדי להבהיר לעשיו שהנשים שלפניו אינן בנותיו אלא אימותיהם של הילדים הללו, ובכך לגדוע כל מחשבה של עשיו לשאתן [רמב"ן, רד"ק, טור הארוך, העמק דבר, דברי דוד].
בנוסף, תשובה זו מהווה מענה ניצח להאשמה על נישואיו לשתי אחיות. יעקב מסביר שעצם העובדה שה' עשה עמו נס ופקד את נשותיו העקרות בילדים, מוכיחה כי הנישואים היו רצויים ומבורכים משמים, ואין בהם כל חטא [מיני תרגומא, פרדס יוסף, פני דוד, אדרת אליהו].
המילה חָנַן מתבארת על ידי הפרשנים במשמעות של "נתן" – מתנת חינם של חסד ורחמים שהעניק לו ה' [אבן עזרא, אבי עזר, ביאור יש"ר]. בסיום דבריו, יעקב מקפיד לכנות את עצמו עַבְדֶּךָ, מתוך רצון להחניף לעשיו, להנמיך את עצמו ולשמור על יחסי שלום מול אחיו [ביאור שטיינזלץ].