לאחר שנות גלות ארוכות במחיצת לבן והתמודדות מתוחה עם עשו, חזרתו של יעקב לארץ המובטחת מהווה נקודת ציון דרמטית בחייו. מעבר לגבולות הארץ, הוא זוכה סוף סוף למנוחה ונחלה, רגע לפני שהמשברים הבאים יפקדו את משפחתו.
הפרשנים נחלקו בשאלת משמעות המילה שָׁלֵם בפסוק. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי מדובר בשם תואר המעיד על שלמותו של יעקב, שחזר ללא פגע. שלמות זו מתבטאת בשלושה רבדים: שלם בגופו, שכן נתרפא מצלעתו שנפגעה במאבק עם המלאך; שלם בממונו, שכן לא חסר מאומה מנכסיו למרות הדורון העצום ששלח לעשו והוצאות הדרך; ושלם בתורתו, שכן לא שכח את תלמודו למרות שנותיו הרבות בבית לבן [רש"י, כלי יקר, אור החיים, רד"ק]. התורה מדגישה בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם כדי ללמד שיעקב יצא מבין "שיני אריות" – לבן ועשו – ובכל זאת ניצל ושמר על זהותו הרוחנית למרות ששהה בסביבה של עובדי אלילים [רש"י, רמב"ן, שפתי חכמים]. פרשנים רבים מציינים כי התורה מדגישה שיעקב הגיע בשלום דווקא כאן, כדי להנגיד זאת למאורע הקשה שעתיד להתרחש מיד לאחר מכן במעשה דינה. עד הגעתו לשכם לא אירע לו כל רע, ודווקא שם, בשיא שלמותו, פגעה בו הצרה [אבן עזרא, רד"ק, רלב"ג]. גישה זו רואה בשלמות גם ביטוי להרמוניה פנימית וחיצונית, שבה יעקב הצליח לשמור על שלמותו המוסרית חרף הסכנות הכרוכות ברכישת עצמאות חומרית [רש"ר הירש].
מנגד, גישה פרשנית אחרת גורסת כי שָׁלֵם אינו תואר אלא שם של מקום. לפי פירוש זה, יעקב הגיע לעיר ששמה "שלם", שהייתה ממוקמת במחוז שכם או תחת שלטונו של שכם בן חמור נשיא הארץ [רשב"ם, שד"ל, עמק דבר]. הצירוף עִיר שְׁכֶם מוסבר בכך שהעיר נקראה על שמו של שכם נשיא הארץ, או שזהו ציון כללי למחוז [רשב"ם, הדר זקנים].
הציון אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בא להדגיש את תחושת הרווחה של יעקב. כל עוד שהה מחוץ לארץ ישראל או בעבר הירדן, לבו לא שקט מחשש עשו. רק עם כניסתו לארץ כנען, מקום מגורי אבותיו שבו שורה השכינה, חש יעקב בטוח לחלוטין [רמב"ן, צרור המור]. מיד עם הגעתו לארץ, עוד בטרם הגיע לבית אביו, מיהר יעקב לקיים את נדרו ולהודות לה' [ספורנו].
ביחס למילים וַיִּחַן אֶת־פְּנֵי הָעִיר, הפרשנים מציגים שתי זוויות מרכזיות. על פי הפשט, משמעות המילה היא חנייה ומנוחה. יעקב בחר לנטות את אוהלו מחוץ לעיר, מול פניה, ולא להיכנס לתוכה. החלטה זו נבעה מרצונו לשמור על התבדלות מהתושבים המקומיים, או משום שרכושו הרב דרש מרחב מחיה גדול [רד"ק, עמק דבר, חזקוני, ביאור שטיינזלץ]. מעבר לכך, יעקב לא רצה להיות אורח זמני אלא קנה מיד חלקת שדה כדי לתקוע יתד בארץ ישראל, מעשה שנועד לסמל ולהבטיח את כיבוש הארץ בעתיד על ידי זרעו, וללמד על מעלתה העצומה של ארץ ישראל [רמב"ן, טור הארוך, רבנו בחיי].
מזווית אחרת, המבוססת על מדרשי חז"ל, המילה וַיִּחַן נדרשת מלשון חן וחסד. יעקב מצא חן בעיני אנשי העיר והעניק להם מתנות, או שתיקן עבורם תקנות ציבוריות חשובות כגון ייסוד שווקים הוגנים, בניית מרחצאות וטביעת מטבעות נקיים מגזל. בכך לימד יעקב מוסר השכל: אדם מחויב להכיר טובה ולהעניק בחזרה למקום שבו התקבל ושממנו הפיק תועלת [הכתב והקבלה, תורה תמימה, פרדס יוסף]. בנוסף, נדרשת המילה וַיִּחַן מלשון חניה של שבת. יעקב הגיע סמוך לכניסת השבת, עם דמדומי חמה, וקבע מיד תחומי שבת כדי לשמור על קדושת היום עוד בטרם ניתנה התורה [רמב"ן, רד"ק, שפתי כהן].