רגע לאחר תום המאבק הרוחני הלילי, המציאות הפיזית והמתוחה טופחת על פניו של יעקב עם הופעתו של אחיו. המעבר מן הלילה ליום מסמל מעבר בין שני סוגי ראייה: לאחר שהביט במציאות בעיניים רוחניות והתמודד מול שרו של עשו, כעת וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו בעיניו הגשמיות לקראת המערכה הפיזית [מלבי"ם]. נשיאת העיניים מעידה גם על שינוי נפשי עמוק; בניגוד לפחד ששיתק אותו קודם לכן, הבשורות הטובות שקיבל מן המלאך נסכו בו ביטחון, וכעת הוא נושא את ראשו ועיניו ללא מורא [צרור המור].
מרחוק, יעקב מזהה את אחיו דווקא בשל המחנה הצבאי העצום המלווה אותו [העמק דבר]. הכתוב מדגיש וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ כדי להעצים את הניגוד החריף שבין מחנהו המשפחתי והמצומצם של יעקב לבין צבאו הגדול של עשו [ביאור שטיינזלץ]. נוכחותם של הלוחמים מהווה הוכחה ניצחת לכך שעשו לא התפייס מן המנחות ששלח לו יעקב, וכי הוא עדיין חדור זעם ורצון לנקמה [ספורנו, הכתב והקבלה, רש"ר הירש].
לנוכח האיום, יעקב פועל מתוך אסטרטגיה חדשה. וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים, אך בניגוד לחלוקת המחנה לשניים שביצע ביום הקודם כהכנה למלחמה, הפעם הוא אינו נערך לקרב. יעקב בוטח בהבטחה האלוהית שינצל, ולכן הוא רק מארגן את משפחתו מחדש [העמק דבר, ביאור יש"ר, אברבנאל]. הוא מחלק את הילדים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת, כך שכל קבוצת ילדים תוצמד לאמהּ [ביאור שטיינזלץ, ברכת אשר על התורה].
הפרשנים מציעים מגוון טעמים לחלוקה משפחתית זו. מבחינה מעשית, יעקב מכין אותם להצגה מסודרת ומכובדת בפני עשו [אברבנאל, ברכת אשר על התורה], ומונע הליכה של כל הילדים בגוש אחד כדי להגן עליהם מפני עין הרע [אברבנאל]. בנוסף, הצמדת הילדים לאמותיהם מבטיחה שכל אם תשגיח על פרי בטנה, ואם ייווצר צורך להימלט - תוכל לנוס עמם [רד"ק, בכור שור].
לצד השיקולים המעשיים, מסתתרים כאן מניעים פסיכולוגיים ורוחניים. יעקב מנצל את האינסטינקט האימהי, ביודעו שכל אם תגונן על ילדיה בחירוף נפש או תתחנן עליהם ברחמים [רד"ק]. חזות זו של נשים וילדים רכים נועדה לעורר את רחמיו של עשו, שכן גם לוחם אכזר יראה פחיתות כבוד ובושה לעצמו להילחם בחלשים [צרור המור]. יתרה מכך, הצגת האמהות לצד ילדיהן נועדה לעורר את רחמי שמיים, שכן פגיעה באם על בניה היא אכזריות שה' חס עליה [אלשיך].
סדר העמדת המשפחות, שבו הַשְּׁפָחוֹת מוצגות ראשונות, נובע מהחשש שמא עשו בכל זאת ינחית מכה קלה, ויעקב מעדיף שהן יספגו אותה [העמק דבר], או מפחדו שעשו יפגע בזרעו כשם שהמלאך פגע בכף ירכו [מלבי"ם]. עם זאת, כדי למנוע קנאה ותחושת אפליה מצד השפחות, יעקב הקפיד קודם כל לשייך כל ילד לאמו, ורק לאחר מכן קבע את סדר ההליכה. כך הבהיר לשפחות שהוא רואה בהן אמהות אהובות שנועדו לעורר רחמים, ולא רק בשר תותחים המוצב בחזית [אלשיך]. מכלול פעולותיו של יעקב מלמד כי גם כאשר האדם מלא באמונה וביטחון בהבטחות ה', עליו להשתדל ולעשות את כל שביכולתו בדרכי הטבע, ואין לסמוך על הנס [רש"ר הירש].