יעקב מבסס עוגן רוחני בארץ ומעמיד מיד אבן אחת, כפי שמעידה המילה וַיַּצֶּב, כדי שלא לעכב את עבודת ה'. הוא מעניק למִזְבֵּחַ שם המנציח את נס הצלתו, ומצהיר כי ה' התקיף והחזק הוא האלוהים שלו, ושמו שלו הוא ישראל: וַיִּקְרָא־לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. יש המפרשים כי הוא לא נתן שם לאבן הדוממת, אלא התפלל וקרא אל ה' מעל המזבח, או שזכה שָׁם להתגלות נבואית. עם זאת, תחושת השלמות המוחלטת של יעקב והשימוש בשם ישראל בטרם אישר זאת ה', גרמו לו להשתהות במקום, ובעקבות כך הוא נענש מיד לאחר מכן בפרשת חטיפת דינה.
בראשית, פרק ל״ג, פסוק כ׳
פרשת וישלח
וַיַּצֶּב־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא־ל֔וֹ אֵ֖ל אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.