בראשית, פרק ח׳, פסוק א׳

לאחר תקופת החורבן הגיעה העת להוציא אל הפועל את ההבטחה להצלה, וכאשר נאמר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים הכוונה היא שמידת הדין נהפכה לרחמים בזכות תפילות, או שיושבי התיבה כבר סבלו דיים וריצו את עונשם. ה' זכר אֶת נֹחַ לבדו בהיותו אב המשפחה שבזכותו ניצלו כולם, וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה כדי לשמר את הבריאה, בזכות כך שלא השחיתו את דרכן, או מתוך חמלה על נח ורצון להקל עליו את נטל הטיפול בהן. כחלק מתהליך שיקום העולם, וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ פיזית וחזקה כדי לאדות את המים, או רוח של פיוס המקבילה לרוח שריחפה על המים במעשה בראשית ומסמלת בריאה מחדש. כתוצאה מכך וַיָּשֹׁכּוּ הַמַּיִם, כלומר הם חדלו להתגבר, נבלעו חזרה במעמקי הארץ, ואף התקררו מרתיחתם בדומה לאדם שזעמו נרגע.