בראשית, פרק ח׳, פסוק ז׳

כדי לבחון אם קיימת יבשה קרובה, נח משתמש במנהג יורדי הים העתיק, ועל כן וַיְשַׁלַּח אֶת־הָעֹרֵב, עוף חזק ואוכל נבלות שעשוי היה למצוא פגרים המעידים על ירידת המים. יש המסבירים כי שילוח זה היה למעשה גירוש ועונש על כך שהעורב חטא בתיבה. העוף האנוכי סירב להתרחק, הטיח בנח טענות על כך שהוא מסכן את קיום מינו, וכך וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב כשהוא מקיף את התיבה מבלי להביא מידע מועיל. מעופו חסר התוחלת נמשך עַד־יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ, השלב שבו המים הפכו לשכבה דקה, ויש הרואים בכך רמז לייעודו העתידי של העורב להביא מזון לאליהו הנביא בתקופת בצורת.