בראשית, פרק ח׳, פסוק ה׳

לאחר שהתיבה הכבדה שקעה ונחה על ההר עם הירגעות זרמי התהומות, מפלס המים המשיך לרדת בהדרגה ובאופן יומיומי, תהליך המתואר במילים וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר. ירידה רציפה זו נמשכה עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, נקודת ציון משמעותית בהתייבשות הארץ שזהותה תלויה במועד תחילת הספירה, ויש המזהים אותה כחודש אב, שבט או תמוז. לבסוף, בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, התרחש שלב המזכיר את התגלות היבשה בבריאת העולם כאשר נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים. מנקודת מבטו של נח מתוך התיבה נחשפו כעת לעיניו הפסגות הגבוהות ביותר, או לחלופין הרים שהיו נמוכים מהרי אררט שעליהם כבר חנתה התיבה.