בראשית, פרק ח׳, פסוק י״ג

בְּאַחַת וְשֵׁשׁ־מֵאוֹת שָׁנָה לחיי נח, בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, שבה הבריאה למצבה הראשוני והמתוקן. לאחר שפסק המטר וחלפה הסכנה, המציאות הייתה כי חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ, כלומר המים נסוגו ונבלעו. בשלב זה וַיָּסַר נֹחַ אֶת־מִכְסֵה הַתֵּבָה בעצמו, שכן חלון התיבה הצר לא אפשר לו להשקיף היטב החוצה, וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה. מנקודת מבטו הוא ראה שהשכבה העליונה של הקרקע קָרְמָה והפכה לבוץ, אך מכיוון שהאדמה טרם יבשה לחלוטין והייתה רכה מדי לדריכה, הוא המתין בסבלנות לציווי מפורש מה' לצאת.