בראשית, פרק ח׳, פסוק ג׳

לאחר סערת המבול מתחיל תהליך אטי של שיקום, כאשר וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם למקורות שמהם פרצו, אל הים, התהומות והשמים. נסיגה זו התרחשה הָלוֹךְ וָשׁוֹב, בפעולה מתמדת, קבועה והדרגתית שעומדת בניגוד להתפרצותם המהירה בתחילת המבול. כתוצאה מכך וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם, כלומר הם נעלמו לחלוטין ממקומות גבוהים כדוגמת פסגות ההרים. ציון הזמן מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם מצביע על השלב שבו הירידה הפכה למשמעותית ולמורגשת, בין אם המים החלו להתמעט קודם לכן באופן טבעי ונח הבחין בכך רק כשהתיבה נחה על הקרקע, ובין אם החיסרון החל בדרך נס רק במועד זה.