יצא לכם פעם לעקוב אחרי שלולית ענקית שמתייבשת אחרי סופה חזקה? זה אף פעם לא קורה ברגע אחד, אלא לאט לאט. כך בדיוק קרה גם אחרי המבול. אחרי שהמים העמוקים כיסו את כל העולם, התחיל תהליך אטי וטבעי של תיקון. התורה מספרת שוַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, כלומר המים פשוט חזרו למקומות שמהם הם פרצו. חלקם זרמו חזרה אל הים, חלקם ירדו עמוק אל מתחת לאדמה, וחלקם התאדו חזרה אל השמים.
התהליך הזה קרה הָלוֹךְ וָשׁוֹב. המים נסוגו בצורה רצופה, קבועה ורגועה, ממש כמו אדם שהולך בדרך בצעדים שווים. זה היה שונה לגמרי מההתפרצות המהירה והסוערת של תחילת המבול. לאט לאט וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם. המים נעלמו מחלק מהמקומות, ופתאום פסגות ההרים נשארו ללא מים כלל.
השינוי הזה הורגש מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם. במשך מאה וחמישים ימים ארוכים, נח שט בתיבה וראה מסביבו רק מים ושמים. כל עוד התיבה צפה, הוא לא יכול היה להבחין שהמים יורדים. אבל בסוף התקופה הזו, כשהתיבה נתקלה בקרקע ונחה על ההר, נח סוף סוף הרגיש והבין שהמים באמת מתמעטים והעולם מתחיל לחזור לקדמותו.