תארו לעצמכם שאתם סגורים במקום אחד המון זמן, ומחכים בקוצר רוח לצאת כבר החוצה. ככה בדיוק הרגיש נח בתיבה לקראת סיום המבול. נח קיווה מאוד שהגיע הזמן לצאת, אבל המילה וַיִּיָּחֶל מלמדת אותנו שהוא התאפק, כבש את הרצון שלו והמתין בסבלנות שבוע נוסף. לאחר ההמתנה הזו, הוא שלח את היונה בפעם האחרונה, והפעם קרה משהו משמח. התורה מספרת שהיונה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד. למה היא לא חזרה? התשובה הפשוטה והמשמחת היא שהמים סוף סוף ירדו. היונה מצאה לעצמה אדמה יבשה, עצים לנוח עליהם ואוכל, ולכן היא כבר לא הייתה צריכה לחזור אל התיבה. המילה עוֹד מדגישה שהיא לא חזרה אליו לעולם. בשביל נח, זה היה הסימן הברור והטוב ביותר לכך שהאדמה התייבשה, ושהחיים בעולם מתחילים להתחדש.
בראשית, פרק ח׳, פסוק י״ב
פרשת נח
וַיִּיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיְשַׁלַּח֙ אֶת־הַיּוֹנָ֔ה וְלֹֽא־יָסְפָ֥ה שׁוּב־אֵלָ֖יו עֽוֹד׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.