בראשית, פרק ח׳, פסוק י׳

תהליך הבדיקה של מצב הארץ לאחר המבול נעשה באופן מדוד ומחושב, תוך המתנה מחזורית בין שליחות לשליחות.

במוקד הפסוק עומדת המילה וַיָּחֶל. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מבטאת המתנה ותוחלת. פרשנים אלו מציינים כי קיים קשר עמוק בין שני המושגים, שכן אדם ממתין ומתעכב רק כאשר יש בלבו תקווה להשיג את מבוקשו, ומי שאבדה תקוותו אינו ממתין עוד [ביאור יש"ר, מחוקקי יהודה]. עם זאת, מבחינה דקדוקית המילה מעוררת קושי. יש שניסו לפרשה מלשון "התחלה", אך מכיוון שמשמעות זו אינה משתלבת היטב בהקשר הפסוק, המסקנה היא שזוהי מילה חריגה וזרה בדקדוק [אבן עזרא, אבי עזר].

גישה שונה לחלוטין מציעה כי לא מדובר בהמתנה פסיבית. על פי גישה זו, המילה וַיָּחֶל משמעותה התחלה של תקופת זמן חדשה. נח הבין שתהליך בנייתו המחודשת של העולם יקביל לתהליך חורבנו. כשם שהמבול החל לאחר תקופת מעבר של שבעה ימים, כך נח הניח למחזור נוסף של שבעה ימים לחלוף, כתקופת מעבר הכרחית המציינת סיום של מצב אחד לקראת כניסה למציאות חדשה [רש"ר הירש].

הצירוף עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים מלמד כי גם בין שילוח העורב לשילוחה הראשון של היונה חלפו שבעה ימים [קאסוטו]. נשאלת השאלה מדוע התורה מדגישה את מניין הימים דווקא כעת. ההסבר לכך הוא שהמתנה של שבעה ימים היא פרק הזמן המינימלי הנדרש כדי להבחין בשינוי ממשי במציאות, בדומה לשבעת ימי ההסגר הנדרשים כדי לראות שינוי בנגעי צרעת. לכן, הפעם הייתה זו המתנה מכוונת ומחושבת מתוך תקווה לראות שינוי במפלס המים, בניגוד לפעם הקודמת שבה חלוף הזמן היה מקרי ולא נבע מציפייה לתוצאות כי נח לא למד דבר משליחות העורב [העמק דבר, בכור שור].

לאחר תום ימי ההמתנה, וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה, פעולה שנעשתה מן הסתם בשעות הבוקר [ביאור שטיינזלץ], לקראת סוף חודש שבט [אבן עזרא, בכור שור].