לאחר שהתיבה נחה ממסעה, תהליך נסיגת המים נמשך בהדרגה. המילים וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר מתארות ירידה רציפה ויומיומית של מפלס המים [רד"ק, שד"ל, ביאור יש"ר]. נח יכול היה להבחין בחסרון המים בכל יום על ידי התבוננות במידת שקיעתה של התיבה [מלבי"ם]. יש המפרשים כי משמעות הביטוי היא שחלק מהמים המשיכו לזרום ולהתהלך, בעוד חלק אחר הלך ופחת [אור החיים]. המילה עַד אינה מציינת שהמים הפסיקו לרדת לאחר מכן, אלא באה להדגיש נקודת ציון משמעותית בתהליך התייבשות הארץ [קאסוטו].
קיימת מחלוקת רחבה סביב זיהוי הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי מדובר בחודש אב, שהוא החודש העשירי אם מתחילים למנות מחודש מרחשוון, בו החלו לרדת הגשמים [רש"י, מזרחי, גור אריה, שפתי חכמים]. לעומת זאת, יש הסבורים כי מדובר בחודש שבט, שהוא העשירי לחודש אייר בו החל המבול [אבן עזרא, מחוקקי יהודה], או לחלופין בחודש תמוז, על פי הסדר הרגיל של חודשי השנה המתחיל בחודש תשרי [רמב"ן, ביאור יש"ר].
כאשר המים פחתו, נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים. גילוי היבשה מתוך המים מזכיר ומקביל לתהליך בריאת העולם [קאסוטו]. יש המפרשים כי הכוונה היא לפסגות הגבוהות ביותר של ההרים [רד"ק], או להרים נמוכים יותר מהרי אררט שעליהם כבר נחה התיבה [שד"ל]. הראייה מתייחסת לזווית הראייה של נח עצמו מתוך התיבה, וייתכן שבמקומות רחוקים יותר נחשפו הרים עוד קודם לכן [ביאור יש"ר].
מנוחת התיבה וחשיפת ההרים לא התרחשו בו-זמנית. התיבה הייתה כבדה מאוד בשל בני האדם, בעלי החיים והמזון הרב שבתוכה, והייתה שקועה עמוק בתוך המים. הפרשנים מסבירים כי כל עוד המים נבעו מהתהומות ורתחו, התיבה צפה על פניהם. אולם ברגע שהמים נרגעו מנביעתם, היא שקעה מיד בכובד משקלה ונחה על ההר, ורק לאחר שעבר זמן נוסף נחשפו הפסגות עצמן [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור שטיינזלץ].
מנקודת זמן זו, שבה נראו ההרים, המתין נח ארבעים יום נוספים בטרם פתח את החלון. הוא שיער שפרק זמן זה יספיק כדי שייחשפו אילנות ומגדלים, והעופות יוכלו למצוא מקום לקנן בו [רמב"ן, הטור הארוך]. נח פעל בחכמה ונעזר בידיעותיו באסטרונומיה; הוא שלח את העופות במחזורים של שבעה ימים, בהתאם לרבעי הירח המשפיעים על תנועת המים [אבן עזרא, מחוקקי יהודה]. תחילה בחר לשלוח את העורב, שהוא עוף עצל אך מגביה עוף, מתוך מחשבה שיעוף אל ראשי ההרים הגבוהים ולא ישוב, ובכך יקל מעליו את טורח הטיפול בעופות. משזה לא צלח והעורב יצא ושב, החליף נח את שליחו ושלח את היונה, הידועה כעוף חרוץ שנוהג לשוב לקנו, כדי לבדוק במדויק האם קלו המים והאם תוכל למצוא מנוח לכף רגלה [מחוקקי יהודה].