קרה לכם פעם שחיכיתם למשהו שממש רציתם שיקרה והרגשתם שאתם מלאים בציפייה? נח נמצא בתוך התיבה ורוצה לדעת אם המבול נגמר, אבל הוא לא בודק את מצב הארץ סתם כך, אלא עושה זאת בצורה מאוד מחושבת. התורה מספרת על נח וַיָּחֶל, כלומר הוא המתין. אבל זו לא הייתה סתם המתנה, אלא המתנה מתוך תקווה גדולה. הרי אדם מחכה ומתעכב רק כשיש לו תקווה שהבקשה שלו תתגשם, ומי שכבר איבד תקווה פשוט מפסיק לחכות.
נח מחכה עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים. למה דווקא שבעה ימים? כי זהו פרק הזמן הקצר ביותר שצריך לעבור כדי שאפשר יהיה לראות שינוי אמיתי בעולם, כמו ירידה של גובה המים. הפעם נח חיכה בכוונה ותכנן את הזמן מראש מתוך ציפייה לראות תוצאות. המילה "עוד" גם מגלה לנו שגם לפני הפעם הראשונה שהוא שלח את היונה, חלפו שבעה ימים. אחרי שהימים האלו עברו, וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה. הוא שלח אותה שוב החוצה, כנראה בשעות הבוקר של סוף חודש שבט, וקיווה שהפעם היא תביא איתה בשורות טובות.