תארו לעצמכם שאתם נמצאים במקום סגור בזמן שסופה אדירה ורועשת משתוללת בחוץ במשך חודשים ארוכים. פתאום, בבת אחת, משתרר שקט מוחלט. זה בדיוק מה שהרגיש נח. אחרי חודשים שבהם העולם היה מוצף במים וסערות, מתחיל סוף סוף תהליך של תיקון. כל מה שנפתח ונבקע בתחילת המבול, נסגר ונחתם עכשיו. המילה וַיִּסָּכְרוּ פירושה פשוט נסגרו, והמילה וַיִּכָּלֵא משמעותה שהגשם נעצר, נמנע וננעל במקומו. ה' עצר קודם כל את המים שעלו מלמטה, ומיד אחר כך פסק גם הגשם מלמעלה.
באופן טבעי, כשיש כל כך הרבה מים בעולם, השמש מחממת אותם והם היו אמורים להפוך לעננים ולהוריד גשמים חדשים. אבל ה' שלח רוח מיוחדת שפיזרה את העננים ועצרה את הגשם לגמרי. למעשה, ה' דאג שאפילו טיפת גשם אחת קטנה או טל לא ירדו מהשמיים עד שנח ובני משפחתו יצאו מהתיבה. למה? מתוך רחמים גדולים על נח. ה' ידע שאם נח ישמע אפילו קצת גשם מטפטף, הלב שלו ירעד מפחד והוא יחשוב שהמבול חוזר. לכן השמיים נשארו יבשים לחלוטין כדי להרגיע אותו.
אבל אם תשימו לב, יש רמז קטן ומעניין במילים. בתחילת המבול התורה סיפרה שנבקעו "כל" מעיינות התהום, ואילו עכשיו כתוב רק מַעְיְנֹת תְּהוֹם בלי המילה "כל". הסיבה לכך היא שה' לא באמת סגר את כל המעיינות שמתחת לאדמה. הוא בחר להשאיר כמה מעיינות של מים חמים פתוחים לתמיד. המעיינות האלו הושארו בכוונה כדי לעזור לרפא ולחזק את האנשים שהגוף שלהם נחלש מאוד בעקבות המבול, וגם כדי שישמשו עבורנו כזיכרון עולם לאירוע העצום שקרה אז.