תארו לעצמכם שיצאתם ממקום סגור אחרי המון זמן, וגיליתם שניצלתם מסכנה גדולה. מה הדבר הראשון שהייתם עושים? כשנח יוצא מהתיבה ודורד על הארץ החדשה והיבשה, הפעולה הראשונה שלו היא פשוט להגיד תודה. הוא לא מבקש שום דבר לעתיד, אלא רק רוצה להודות מכל הלב לה' על כך שהוא ומשפחתו ניצלו.
התורה מספרת וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ. המילה הזו לא מתארת רק בנייה של אבנים, אלא יש בה גם רמז לכך שנח התבונן והבין משהו חכם. נח הבין פתאום למה ה' ציווה עליו להכניס לתיבה שבעה זוגות מהחיות הטהורות, ורק זוג אחד מהחיות האחרות. ה' דאג לכך מראש כדי שעכשיו נח יוכל להקריב מהן קרבן תודה, מבלי שהסוג שלהן ייעלם מהעולם.
לכן וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר. נח בוחר דווקא בחיות טהורות, כי הן המתאימות והראויות ביותר להיות קרבן. למרות שנשארו לו מעט מאוד חיות בעולם הריק, הוא מוותר על בעלי חיים יקרים בשמחה כדי להראות שכל מה שיש לנו מגיע מה'.
לאחר מכן וַיַּעַל עֹלֹת. למה קוראים לקרבן הזה עולה? כי האש והעשן שלו עולים למעלה אל השמיים. המעשה המיוחד הזה מראה את האהבה וההתמסרות של נח, והוא כמו גשר שמחבר מחדש את העולם החדש אל בורא עולם.