בראשית, פרק ח׳, פסוק כ״א

יצא לכם פעם להכין מתנה מיוחדת כדי להגיד תודה למישהו שאתם אוהבים? תארו לעצמכם את ההרגשה כשהוא מקבל אותה בחיוך גדול. אחרי שהמבול נגמר ונח יצא מהתיבה, הוא רצה להודות לה', ולכן הוא הקריב קרבן. התורה מספרת ש-וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ. כמובן שלה' אין גוף והוא לא באמת מריח ריחות כמונו, אלא הכוונה היא שה' קיבל את המתנה של נח בשמחה וברצון. המילה הַנִּיחֹחַ מזכירה את המילה מנוחה, כי המעשה הטוב של נח עשה לה' נחת רוח. באותו רגע, וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ, כלומר, ה' קיבל החלטה פנימית וחזקה מאוד, כמו שבועה. הוא הבטיח: לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, וגם וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי. ה' הבטיח שהוא לעולם לא יחריב שוב את כל העולם, לא יפגע בפוריות של האדמה ולא ישמיד את כל בעלי החיים, גם אם בני האדם יתנהגו בצורה לא טובה. למה ה' החליט כך? הסיבה היא כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו. המילה מִנְּעֻרָיו קשורה לזמן שבו אנחנו צעירים מאוד. ה' יודע שכבר מהרגע שתינוק נולד, עוד לפני שהוא מבין לגמרי מה נכון לעשות, קל לו יותר לעשות טעויות. לוקח לנו זמן לגדול, ללמוד ולהשתמש בשכל כדי לבחור בטוב. ה' מבין את החולשה שלנו, ובמקום לכעוס או להעניש את כל העולם בכל פעם שאנחנו טועים, הוא בוחר לרחם עלינו. הוא נותן לנו עולם יציב ובטוח, שבו תמיד נוכל ללמוד מהטעויות שלנו, לתקן אותן ולהשתפר מתוך בחירה חופשית.