נסו לחזור בדמיון לימים שלפני המבול. איך לדעתכם הרגיש מזג האוויר בחוץ? בעולם שלפני המבול היה תמיד אביב נעים. היה קל מאוד לגדל אוכל, ואנשים חיו חיים ארוכים ונוחים. אבל בגלל שהכל היה כל כך קל, לאנשים היה יותר מדי זמן פנוי, והם התחילו להתגאות ולהתנהג בצורה רעה. לכן, אחרי שהמבול נגמר, ה' מחליט לשנות את חוקי הטבע. הוא מבטיח שעֹד כׇּל־יְמֵי הָאָרֶץ, כלומר כל עוד העולם שלנו קיים במתכונת הנוכחית, החוקים החדשים האלו יישארו.
ה' יצר עונות שנה שונות וקיצוניות יותר, כדי שאנשים יצטרכו לעבוד קשה יותר למחייתם וכך יהיו עסוקים בעבודה טובה ויתרחקו ממעשים רעים. הפסוק מחלק את השנה לעונות שונות: זֶרַע וחֹרֶף הם ימי הסתיו שבהם זורעים באדמה ומתחיל להיות קר, קֹר הוא סוף החורף הקר מאוד, קָצִיר הוא האביב שבו אוספים את התבואה, וקַיִץ וחֹם הם הימים החמים של השנה שבהם מייבשים את הפירות בשמש.
בסוף הפסוק ה' מבטיח שכל סדרי הטבע האלו, וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ, כלומר לא יעצרו לעולם. ידעתם שבשנת המבול הטבע ממש עצר? השמש לא האירה כמו שצריך, והיה קשה מאוד להבדיל בחוץ בין יום ללילה. נח היה צריך להשתמש באבן מיוחדת שהאירה בחושך כדי לדעת מתי בוקר ומתי ערב בתוך התיבה! כעת ה' מבטיח שכמו שהוא נח בסיום בריאת העולם, כך מעכשיו חוקי הבריאה עצמם ימשיכו לעבוד תמיד בסדר קבוע ולא ישבתו יותר לעולם.