חשבתם פעם איך אפשר לבדוק מה קורה בחוץ כשעדיין אי אפשר לצאת? אחרי שנח שלח את העורב, הוא המתין שבעה ימים כדי שהמים ירדו עוד קצת והציפור הבאה לא תהיה בסכנה. עכשיו הוא בוחר ביונה. התורה מדגישה שנח שלח אותה מֵאִתּוֹ, כלומר ממש מקרוב אליו. היונה הייתה עוף עדין וביתי שגר יחד עם משפחתו של נח בקומה העליונה של התיבה, בניגוד לשאר חיות הבר שגרו בקומות התחתונות.
כאשר נח פותח את החלון, כתוב וַיְשַׁלַּח, כלומר הוא פשוט שחרר אותה לדרכה. ציפור הרי לא יכולה להבין שליחות ולחזור לדווח במילים. אם כך, למה מיד אחר כך מופיעה המילה לִרְאוֹת? התשובה היא שנח הוא זה שרצה לראות. הוא עשה מבחן חכם: הוא ידע שאם היונה תמצא הר או מקום יבש לנוח עליו, היא פשוט תישאר שם ולא תחזור אליו. כך נח יוכל להבין בעצמו מתוך ההתנהגות שלה שהמים הֲקַלּוּ, כלומר התמעטו, כי כשיש מעט מים הם נחשבים למשהו קל יותר מאשר כמות גדולה וכבדה של מים.