בראשית, פרק ח׳, פסוק י״ז

תארו לעצמכם שהייתם סגורים במקום אחד במשך שנה שלמה, ופתאום הדלתות נפתחות אל עולם חדש ונקי. איך הייתם מרגישים? עכשיו, כשדלתות התיבה נפתחות, ה' מבקש מנח לשחרר את כל בעלי החיים החוצה כדי למלא את העולם מחדש בחיים. הכתוב אומר כָּל הַחַיָּה, ומתכוון לכולם בלי יוצא מן הכלל: עופות, בהמות ורמשים קטנים. התורה מוסיפה שהחיות האלו הן אֲשֶׁר אִתְּךָ. למה? כדי ללמד אותנו שבזכות המעשים הטובים של נח, גם החיות ניצלו. הזמן הארוך שהן בילו יחד איתו בתיבה השפיע עליהן לטובה, ואפילו חיות הטרף איבדו את הפראות שלהן והתנהגו בעדינות ממש כמו חיות בית. כשה' אומר לנח להוציא אותן, יש מילה מיוחדת שנכתבת בצורה אחת ונקראת בצורה אחרת. מצד אחד קוראים אותה הַיְצֵא, שזה אומר לתת להן רשות לצאת לבד אל החופש. מצד שני היא כתובה הוֹצֵא, שזה אומר להוציא אותן בעצמו. ההסבר הוא שנח היה צריך קודם כל לקרוא להן לצאת מרצונן, אבל אם הן סירבו, הוא היה צריך ממש להוציא אותן. למה שחיה תסרב לצאת לחופשי? כי חלק מהחיות פשוט התרגלו לנוחות של התיבה, שבה הן קיבלו אוכל בקלות בלי להתאמץ, ולא רצו לעזוב. לבסוף, ה' מברך אותן וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ. לברכה הזו יש שתי משמעויות. הראשונה היא שעכשיו מותר להן להביא צאצאים לעולם רק כשהן מגיעות אל הארץ שבחוץ, כי בזמן המבול היה אסור להן לעשות זאת בתוך התיבה. המשמעות השנייה היא ברכה מיוחדת להתרבות מהירה מאוד ולהתפזר בכל רחבי העולם. בגלל שנשארו כל כך מעט חיות אחרי המבול, הן היו זקוקות לברכה מיוחדת כדי למלא את העולם מחדש במהירות ולבנות עולם חדש שוקק חיים.