בראשית, פרק ח׳, פסוק י״ב

לאחר חודשים של הסתגרות בתיבה, נח ממתין שבוע נוסף, כאשר הפועל וַיִּיָּחֶל מצביע על המתנה מתוך סבלנות והבנה שהארץ ממשיכה להתייבש, או לחלופין על אכזבה מעיכוב היציאה. בתום עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים הוא מנסה שוב לבדוק את מצב העולם בחוץ, וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה. הפעם היונה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו, שכן פני האדמה חרבו והיא מצאה לה מנוח, מזון ומקום להקים קן. ייתכן שעזיבתה נובעת גם מטבען של יונים לנדוד כשאין להן קן קבוע בנמצא, או מחששה לשוב אל נח בידיים ריקות. המילה החותמת עוֹד מדגישה כי היא לא חזרה לעולם, מה שמהווה אות סופי לכך שהארץ שוב ראויה למגורים.