חבקוק, פרק ג׳, פסוק י״א

ברגעי מלחמה היסטוריים, כמו בימי יהושע בן נון וכן במלחמות העתיד, מערכות הטבע מפנות את מקומן להתערבותו של ה'. כל אחד מהמאורות, שֶׁמֶשׁ ויָרֵחַ, עוצר ממסלולו ועָמַד במקומו בזְבֻלָה, כלומר בשמיים שהם מדורו הטבעי. במצב זה, בין אם המאורות ממשיכים להאיר ובין אם אורם פוסק ונעשה מיותר, בני ישראל יְהַלֵּכוּ וילחמו אך ורק לְאוֹר חִצֶּיךָ המפיצים אש וברקים, ולְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ, שהוא האור העז המשתקף מהברזל המלוטש של הנשק האלוהי. עצירת גרמי השמיים נועדה להוכיח לעין כול כי הניצחון אינו תלוי בטבע או בכישוף, אלא מושג בלעדית מכוחו של ה' המוחץ את האויבים.