התערבותו של ה' בהיסטוריה מצטיירת כפעולת הילוך ורמיסה על פני מים גועשים. כאשר דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ, ה' מופיע כרוכב על ענניו ומרכבותיו השמימיות בקריעת ים סוף, ומוביל את חילות פרעה וסוסיו אל אובדנם במצולות. המים שניצבו אז כערמה ותל, או שגעשו והעלו רתיחות, הם אותו חֹמֶר מַיִם רַבִּים. דימוי זה של ישועת העבר משמש גם כסמל למלחמות העתיד, שבהן אומות העולם ירעשו כמים בניסיון לבלוע את ישראל אך ינחלו תבוסה. לחלופין, תיאור זה משקף זעקה על בצורת קשה, שבה ה' מוליך את ענני הגשם אל הים ומשאיר את הארץ כטיט ובוץ.
חבקוק, פרק ג׳, פסוק ט״ו
דָּרַ֥כְתָּ בַיָּ֖ם סוּסֶ֑יךָ חֹ֖מֶר מַ֥יִם רַבִּֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.