הנביא מציג תמונה דרמטית ופיוטית של התגלות אלוהית ושליטה מוחלטת על כוחות הטבע, ובפרט על מקורות המים. מבעד לשאלות רטוריות, מתבררת מטרת ההתגלות הזו, הבוחנת האם סערת הכוחות נובעת מזעם על הטבע עצמו או שמא ממניע עמוק של גאולה והצלה.
תחילה לביאור המילים בפסוק: המילה עֶבְרָתֶךָ משמעותה כעס וזעם [מצודת ציון], ובפרט כעס אשר עובר את הגבולות ופוגע גם בסביבה [מלבי"ם]. המילה תִרְכַּב מנוסחת בלשון נקבה, שכן היא מתייחסת אל הישועה עצמה [מלבי"ם]. הצירוף סוּסֶיךָ מַרְכְּבֹתֶיךָ חסר את אות החיבור וי"ו, בדומה לצירוף "שמש ירח" [מלבי"ם], ומסורות טקסטואליות שהוסיפו וי"ו למילה מרכבותיך הן בגדר טעות גמורה [מנחת שי].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק משתמש במליצה כדי לתאר את הניסים ההיסטוריים של יציאת מצרים והכניסה לארץ ישראל. השאלות הֲבִנְהָרִים וכן אִם־בַּיָּם מתייחסות לבקיעת נהר הירדן ולקריעת ים סוף. יש המדייקים כי הנהרות מוזכרים פעמיים כדי לרמוז לשני הניסים שנעשו בירדן, בימי יהושע ובימי אליהו ואלישע, בעוד שהים מוזכר פעם אחת בלבד משום שים סוף נקרע רק פעם אחת [אברבנאל]. מנגד, יש הסבורים כי הכפילות נועדה לחיזוק והדגשה בלבד [מצודת דוד].
משמעות השאלה הרטורית היא האם ה' באמת כעס על המים כשייבש אותם. התשובה לכך היא שלילית, שכן הסיבה האמיתית לבקיעת המים לא הייתה זעם על הטבע, אלא הופעה בתוקף של מלחמה במטרה להביא ישועה לעם ישראל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המילים סוּסֶיךָ וכן מַרְכְּבֹתֶיךָ מוזכרות כנגד סוסי פרעה ומרכבותיו שטבעו בים, כדי להראות שהניצחון והישועה הם מאת ה' [רד"ק, צאינה וראינה]. הישועה עצמה מצטיירת באופן פיוטי כישות חיה הרוכבת במהירות על מרכבות ה' כדי להציל את ישראל [מלבי"ם]. בנוסף למשמעות המילולית, ישנה מסורת המפרשת את הנהרות והים כמשל למלכי האויבים ולצבאותיהם [רד"ק].
מול הגישה ההיסטורית, מציג אבן עזרא פירוש שונה לחלוטין המתמקד בטבע ובהשגחה תמידית. לפי דרכו, הפסוק אינו עוסק בניסי העבר, אלא בגבורתו התמידית של ה' בהשקיית הארץ. המילה סוּסֶיךָ מתפרשת כעננים שה' מצווה עליהם להמטיר מטר, והמילה יְשׁוּעָה מכוונת להצלת יושבי הארץ וקיומם על ידי הגשם שעולה מן הים והנהרות אל העננים [אבן עזרא].