הופעתו של ה' בעולם מתוארת כגיבור מלחמה הדורך את נשקו ומשדד את מערכות הטבע, וזאת כדי לקיים את הבטחותיו העתיקות לעמו.
בפתיחת הפסוק, המילים עֶרְיָה תֵעוֹר מבטאות התעוררות, חשיפה וגילוי מוחלט. הדימוי המרכזי הוא של ה' כלוחם ששולף את קשתו מנרתיקה וחושף את גבורתו לקראת מלחמה בעמי כנען [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. מנגד, יש המפרשים את גילוי הקשת באופן פיוטי תופעתי, כהופעתה של קשת בענן ביום גשם [אבן עזרא].
הסיבה ליציאה למלחמה טמונה במילים שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת אֹמֶר סֶלָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מַטּוֹת מכוונת לשבטי ישראל. ה' מתגלה בגבורתו כדי לקיים את השבועות שנשבע לאבות האומה לתת את הארץ לשבטים. המילה אֹמֶר משמשת כאן כשם עצם המבטא את מאמר השבועה, והמילה סֶלָה מדגישה שמאמר זה עומד ומתקיים לנצח, או משמשת כסימן הפסק המורה על מאמר מוסגר [מלבי"ם]. לעומת פירוש זה, קיימת גישה ייחודית ולפיה המילה מַטּוֹת מתייחסת לחיצים עצמם. לפי תפיסה זו, החיצים הם אלו שכביכול "נשבעו" לקיים את מאמרו וציוויו של ה' במלחמה [אבן עזרא].
בסיום הפסוק, נְהָרוֹת תְּבַקַּע אָרֶץ, מתואר נס בקיעת הארץ. רוב הפרשנים מסבירים כי מדובר בנס שאירע במדבר, כאשר ה' בקע את הסלעים והאדמה היבשה כדי להנביע מהם מים רבים כנהרות, למען יוכלו בני ישראל לשתות ולא ימותו בצמא בדרכם לרשת את הארץ [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל, צאינה וראינה]. פירוש נוסף קושר את בקיעת הארץ והנהרות לנס בקיעת מי הירדן בעת הכניסה לארץ [אברבנאל בשם רש"י].