התערבותו העוצמתית של ה' בהיסטוריה מצטיירת מבעד לדימוי סוער שבו הוא פוסע על פני מים גועשים. תיאור זה משמש כסמל כפול, המקפל בתוכו את ישועת העבר ואת מפלתם העתידית של אויבי ישראל.
המילה דָּרַכְתָּ מבטאת פעולה של רמיסה והילוך [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים בַיָּם סוּסֶיךָ מתייחסות לקריעת ים סוף. "סוסי ה'" מתפרשים כעננים שעליהם הוא כביכול רוכב כדי להילחם באויבים ולאבדם [מצודת דוד, אבן עזרא], או כהמשך לתיאור מרכבותיו השמימיות [רד"ק]. לעומת זאת, יש המפרשים כי המילה סוּסֶיךָ אינה מתארת את סוסי ה', אלא סמל לחילות כבדים ורבים כחול הים [רש"י], או רמז לסוסי פרעה שה' הוביל בעצמו אל תוך הים כדי להטביעם [אברבנאל].
הביטוי חֹמֶר זוכה למספר פירושים. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעותו היא תל, ערמה וציבור, בדומה למים שניצבו כנד ונערמו לגובה בעת קריעת הים [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. פירוש נוסף קובע כי המילה מתארת מים גועשים, רועשים ומעלים רתיחות [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את המילה כפשוטה, טיט ובוץ [אבן עזרא].
מתוך הבדלי הפירושים עולות שתי נקודות מבט מרכזיות על משמעות הפסוק כולו. הגישה הראשונה מתמקדת בעבר, ולפיה ה' העביר את ישראל בים, אך את מצרים השליך אל המצולות במכוון, כך שעצם הרדיפה של האויב הפכה למפלתו [רד"ק, מצודת דוד]. הגישה השנייה מעתיקה את הדימוי אל העתיד ואל מלחמות אחרית הימים. לפי קו מחשבה זה, המים הגועשים אינם נבקעים כבימי קדם, אלא מהווים מליצה לאומות העולם שיתקבצו במלחמת גוג ומגוג, ירעשו ויגעשו כדי לבלוע את ישראל, אך יובסו לבסוף [מלבי"ם]. זווית ראייה נוספת רואה בפסוק תיאור של מצור עתידי, שבו ה' מוליך את ענני הגשם אל הים במקום אל היבשה, עד שהארץ מתייבשת והופכת לטיט, והנביא זועק את צערה של האומה על הבצורת [אבן עזרא].