חבקוק, פרק ג׳, פסוק י׳

התגלות ה' בעולם מעוררת תגובה עזה בטבע, המרמזת על הניסים שאירעו לישראל בצאתם ממצרים ובדרכם לארץ כנען. כאשר רָאוּךָ יָחִילוּ הָרִים, ההרים רעדו בחלחלה, בין אם כתיאור לנס שבו הרי ארנון מחצו את האויב ובין אם כמשל למלכי כנען שנמוגו מפחד. בעקבות זאת זֶרֶם מַיִם עָבָר, כאשר מרוצת המים שטפה את חללי האויב, או כשמי הירדן וים סוף חלפו ופסקו כדי לאפשר לעם לעבור בחרבה. באותה עת נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ, ועומק המים השמיע את שאון הבקיעה שהדהד גם בפי יושבי הארץ אשר הפיצו את שמע הניסים. לבסוף, רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא, כאשר המים ניצבו כנד זקוף כלפי מעלה כאילו הרימו את ידיהם, וכשם שיושבי מטה הודו לה', כך גם צבא השמיים נשא את ידיו בהודיה.