חבקוק, פרק ג׳, פסוק י״ח

מתוך חזון של הרס עולמי ומהומה, בוקעת קריאה של ביטחון מוחלט ונחמה בהשגחת ה'. המילה וַאֲנִ֖י מבטאת את קולו האישי של הנביא השמח בקיום רצון ה', או את קולה של כנסת ישראל כולה השמחה על הצלתה העתידית והגאולה מאויביה. המילים אֶעְל֑וֹזָה ו-אָגִילָה מתארות יחד את השמחה הגדולה, בין אם כחזרה פיוטית על אותו רעיון, ובין אם כשילוב של שמחה חיצונית וגלויה יחד עם שמחה פנימית בלב הנובעת מדבר חדש. שמחה זו מכוונת כלפי ההנהגה הכללית של הבורא על כל העולם, ולכן נאמר בַּיהֹוָ֣ה, אך היא נובעת גם מהשגחתו הפרטית של ה' המושיע המחולל ניסים עבור עמו, ולכן מסתיים הפסוק במילים בֵּאלֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי.