הושע, פרק ב׳, פסוק י״ז

תארו לעצמכם מצב שבו משהו נראה אבוד לגמרי, אבל פתאום, דווקא מתוך הקושי, צומחת התחלה חדשה וטובה יותר. זה בדיוק מה שה' מבטיח לעם ישראל. אחרי תקופה קשה שבה העם היה רחוק מארצו, ה' יחזיר להם את כל השפע והברכה שאבדו. הוא מבטיח וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, כלומר ה' ישיב לעם ישראל את השדות והכרמים ויעניק להם חזרה את כל הפירות והטוב. הנביא ממשיך ואומר שה' יהפוך את עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה. המילה עָכוֹר מתארת משהו הרוס או מלא בצרות. ה' מבטיח שדווקא המקומות והזמנים שבהם עם ישראל סבל, יהפכו לפתח של תקווה גדולה ולגאולה. הקושי עצמו יגרום לעם להתעורר ולחזור אל ה' באהבה. וכשזה יקרה, תהיה שמחה גדולה מאוד. נכתב וְעָנְתָה שָּׁמָּה, וזה אומר שעם ישראל ירים את קולו וישיר שיר של תודה ושמחה, ממש כמו שקרה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ימי הנעורים של עם ישראל הם הימים שבהם יצאנו ממצרים. כמו שאז, אחרי כל הקושי, בני ישראל ראו ניסים גדולים ושרו יחד את שירת הים, כך גם בעתיד. מתוך הקושי תצמח ישועה גדולה, וכולם ישירו לה' שיר חדש מתוך שמחה אמיתית.