קרה לכם פעם שמשהו שהרגיש עצוב או רחוק, הפך פתאום למלא בתקווה ואהבה? זה בדיוק מה שקורה כאן. ה' מבטיח לעם ישראל נחמה גדולה, ולוקח את השמות העצובים של ילדי הנביא, שסימלו פעם ריחוק, והופך אותם להבטחות נפלאות של ברכה.
בהתחלה ה' אומר וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ. הוא מבטיח לנטוע את עם ישראל בחזרה בארץ ישראל. אבל למה להשתמש במילה שקשורה לזריעה? תחשבו על חקלאי שלוקח חופן קטן של זרעים וטומן אותם באדמה. מתוך המעט הזה צומח יבול ענק ורב. כך גם הפיזור של עם ישראל בגלות לא היה סתם, אלא כמו זריעה של זרעים. המטרה הייתה שהעם יתרבה, יצמחו ממנו דברים טובים, ואפילו יצטרפו אליו אנשים נוספים שישובו יחד איתו לארץ כעם גדול ועצום.
לאחר מכן ה' משנה את המשמעות של שם הבת, ומבטיח וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה. אם בעבר העם הרגיש שה' לקח ממנו את הרחמים, עכשיו ה' מבטיח לעטוף אותו בחסד, באהבה וברחמים גדולים.
התיקון האחרון הוא לשם של הבן השלישי. ה' מכריז ומבטיח וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי עַמִּי אַתָּה. ה' מחדש את הקשר המיוחד עם העם שהיה בגלות, ואומר להם שהם שוב העם האהוב שלו. וכשהעם ישמע את כל ההבטחות המרגשות האלה, הוא יגיב באמונה שלמה, כמו שכתוב וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי, וישמח בכך שה' הוא האלוקים שלו.