הקשר המחודש בין ה' לעם ישראל מגיע לשיאו בהבטחה לברית נצחית, המבוססת על יסודות רוחניים עמוקים של אמון והכרה אלוהית. הבטחה זו מתוארת כדימוי של אירוסין חדשים, המתרחשים לאחר שישראל שבו מדרכם הרעה, וכעת השכינה וההשגחה האלוהית חוזרות לדבוק בהם [אברבנאל].
הפרשנים מציגים מספר גישות להבנת מהות ההבטחה וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאירוסין הם שכר. ה' מבטיח לגאול את ישראל בזכות האמונה החזקה שהפגינו במהלך הגלות, כאשר המשיכו להאמין בהבטחות הנביאים למרות הקשיים [רש"י, מצודת דוד, צאינה וראינה]. אמונה זו אינה פרט שולי, אלא יסוד ושורש לכל השלמויות, והיא המפתח ההיסטורי לגאולה, כפי שבזכות האמונה נגאלו ישראל ממצרים וכפי שזכה בה אברהם אבינו [אברבנאל].
מנגד, יש המפרשים את המילה בֶּאֱמוּנָה כתיאור של איכות הקשר עצמו. לפי גישה זו, משמעות המילה היא יציבות, קיום נאמן שלא ימוט לעולם [רד"ק, ביאור שטיינזלץ], ומצב שבו עם ישראל יהיה מיוחד ומסור לה' לבדו, ללא שיבושי האמונות של העמים האחרים [אבן עזרא, אברבנאל]. בהקשר היסטורי, יש הרואים בפסוק זה רמז לבית המקדש השלישי העתידי, שבו תתוקן האמונה ותהיה נקייה מהכפירות שאפיינו את תקופת בית שני [אברבנאל].
החלק השני של הפסוק, וְיָדַעַתְּ אֶת־ה', מתאר את התוצאה של אותם אירוסין. ידיעה זו מהווה השגה רוחנית עצומה [מצודת דוד] והיא ההיפך המוחלט ממצבו הקודם של העם, שחטא מתוך חוסר דעת [אבן עזרא].
חיבור מרתק בין שני חלקי הפסוק מציג התפתחות רוחנית שלמה: האמונה היא כעין מתנה או תנאי שעם ישראל מביא עמו לקשר. בתמורה לאותה אמונה, ה' מעניק לעם מתנה נגדית והיא הידיעה. כאשר ה' יגלה לעם את השראת שכינתו ואת מופתיו באופן ברור ומוחשי, הם יגיעו לידיעה ודאית של ה'. במצב זה של ידיעה מוחלטת, שהיא מדרגה גבוהה יותר מן האמונה, הם כבר לא יזדקקו כלל לאמונה, שהרי האמונה נדרשת רק כאשר אין לאדם ידיעה ברורה אלא רק מסורת וקבלה [מלבי"ם]. כך תתגשם ההבטחה הנבואית שבה כולם, מקטנם ועד גדולם, ידעו את ה' [רד"ק].