שרשרת של בקשות ומענות בטבע יוצרת תמונת מצב של הרמוניה, שפע וברכה. וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת־הַדָּגָן וְאֶת־הַתִּירוֹשׁ וְאֶת־הַיִּצְהָר, האדמה תגיב ותיתן את יבולה, ועצי השדה ייתנו את פריים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסבירים זאת בדרך של משל: הזרעים ועצי הפרי שניטעו בארץ היבשה כמו מבקשים ושואלים לצמוח, והארץ "עונה" להם, מוסיפה מכוחה ומלשדה השמן, ומצמיחה את היבולים [מצודת דוד, מלבי"ם].
שרשרת התגובות ממשיכה אל השלב הבא: וְהֵם יַעֲנוּ אֶת־יִזְרְעֶאל. הדגן, התירוש והיצהר יענו בתורם לבקשה, יצמחו ויישאו פרי, וריבוי הטובה והשפע יביא לכך שהמקומות החרבים יתמלאו שוב באדם ובצאן [רד"ק, מצודת דוד].
באשר למשמעות השם יִזְרְעֶאל, קיימות מספר גישות. הגישה המרכזית רואה בשם זה כינוי לעם ישראל, ובפרט לממלכת הצפון [ביאור שטיינזלץ]. שם זה מבטא תהליך היסטורי של חורבן ותקומה: בעת הפורענות, הכינוי "יזרעאל" סימל את בני ישראל שהופצו ונזרעו בין הגויים, אך לעתיד לבוא, בזמן הישועה, הוא יסמל את קיבוץ הגלויות ואת נטיעתם מחדש לבטח בארצם [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. לעומת גישה זו, יש המפרשים כי יִזְרְעֶאל אינו כינוי לעם אלא ציון למקום הגיאוגרפי עצמו, שעתיד לשוב ולהיות הומה אדם [אבן עזרא]. גישה נוספת מתמקדת ברובד המילולי והחקלאי, ומסבירה כי המילה מתייחסת לזרע עצמו שנזרע באדמה, אשר מקבל מענה, צומח ובא לידי פרי [מלבי"ם].