הסתרת ההשגחה האלוהית מסירה את ההגנה מעל העם, וחושפת את מצבו הירוד ואת חוסר האונים המוחלט של הכוחות בהם בטח. כאשר ה' יסיר את חסדו, המציאות כולה תשתנה והאומה תעמוד חשופה ופגיעה.
המונח נַבְלֻתָהּ נגזר מהמילה "נבלה" ומשמעותו דבר מכוער, מגונה ומבייש [אבן עזרא, מצודת ציון, שטיינזלץ]. חשיפת הנבלות מסמלת את גילוי מעשיה הרעים וכיעורה המוסרי של האומה ברגע שה' מסתיר את פניו ועוזב אותה [רד"ק, צאינה וראינה]. חשיפה זו תגרום לה להפוך למאוסה, בדומה לאישה טמאה שערותה נגלית, אשר חושקיה סולדים ממנה ונוטשים אותה [אברבנאל].
העונשים והסרת השפע יתרחשו בגלוי לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ [מלבי"ם]. רוב הפרשנים מזהים את ה"מאהבים" הללו ככוחות הטבע, מערכות השמיים, הכוכבים או שרי המעלה [מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל], ויש המזהים אותם ספציפית עם השמש [רד"ק בשם אביו]. המטרה היא להוכיח כי וְאִישׁ לֹא־יַצִּילֶנָּה מִיָּדִי – לאותם כוחות עליונים אין כל כוח עצמאי מול ה'. גם אם המערכת השמימית נוטה לטובתה של האומה, אין בכוחם של ה"מאהבים" להעניק לה שפע, ואף לא לשמר את הטוב שכבר נמצא בידה, ללא רצון ה' [מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל]. יתרה מכך, מתברר כי מאהבים אלו כלל אינם חפצים בטובתה האמיתית, והיא התמסרה אליהם לשווא מבלי לקבל דבר בתמורה [שטיינזלץ].
ברובד נוסף, המילה וְאִישׁ רומזת לכך שלא רק כוחות הטבע יעמדו מנגד, אלא שאף זכות אבות תמה ואינה יכולה עוד להגן על העם מפני הדין [רש"י, רד"ק].