משבר הבגידה וההתפכחות הכואבת ממנה מגיעים כאן לשיאם, תוך שרטוט תמונה של מרדף נואש אחר מקורות ביטחון מדומים שמתפוגגים ונעלמים. רק מתוך תחושת נטישה מוחלטת וחוסר ברירה, עולה ההכרה כי הקשר המקורי והנאמן היה עדיף לאין שיעור על פני הריקנות הנוכחית.
הפועל וְרִדְּפָה מופיע בבניין כבד המעיד על רדיפה מתמדת, אינטנסיבית ונואשת [רש"י, מלבי"ם], ומדגיש כי היא רודפת אחר גורמים שבורחים מפניה באופן פעיל [אבן עזרא]. באשר לזהותם של מְאַהֲבֶיהָ, הפרשנים מצביעים על שני כיוונים מרכזיים: מחד גיסא, אלו הן בעלות הברית הפוליטיות של ישראל, כמצרים ואשור, שאת עזרתם היא מבקשת לשווא [רש"י, רד"ק]. מאידך גיסא, מדובר בכוחות רוחניים זרים – עבודה זרה, מערכות הכוכבים ונביאי שקר – שהיא מקטירה להם בתקווה לזכות בהשפעתם [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם].
תהליך האכזבה מתואר בהדרגתיות. תחילה היא תרדוף אחריהם וְלֹא תַשִּׂיג אֹתָם, כלומר לא תצליח להתקרב אליהם ולהפיק מהם כל תועלת [מצודת ציון, מצודת דוד]. לאחר מכן המצב יחמיר: וּבִקְשָׁתַם – היא תחפש אותם (מילה שנכתבה ללא דגש באות קו"ף כדי להקל על הגייתה [אבן עזרא, מנחת שי]), אך הם יתעלמו וייעלמו לחלוטין מעיניה, עד שוְלֹא תִמְצָא אותם כלל [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
רק לאחר שכל תקוותיה יכזיבו והיא תסבול ממושכות בגלות – שכן אילו היתה מתפכחת קודם לכן לא היתה גולה מן הארץ [רד"ק] – היא תגיע למסקנה: וְאָמְרָה אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל־אִישִׁי הָרִאשׁוֹן. המונח אִישִׁי מכוון לבעלה, והוא משל לחזרה אל הביטחון בה' [מצודת ציון, מצודת דוד].
ההצדקה לחזרתה היא כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה. היא מכירה בכך שבעבר, תחת חסות ה', מצבה היה טוב יותר ממצבה הנוכחי שבו כולם בוגדים בה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, מסתתרת כאן ביקורת נוקבת על טיב תשובתה. שיבתה אינה נובעת מחרטה כנה על חטאיה או מהכרה בטעותה המוסרית. היא נוהגת כאישה ששבה לבית בעלה רק משום שמאהביה עזבו אותה ואין לה קיום בלעדיהם. היא מודה שטוב לה בבית בעלה רק ביחס למצבה מֵעָתָּה, כשהיא חסרת כול, אך עולה מכך שאילו מאהביה היו ממשיכים להשפיע עליה טובה, היא היתה מעדיפה להישאר עמם. שיבתה אל ההשגחה האלוהית נובעת אפוא מאילוץ ומחוסר ברירה, ולא מתוך תחושת נאמנות טהורה [מלבי"ם].