קרה לכם פעם שהכנתם מתנה נפלאה לחבר, ובמקום להודות לכם, הוא הלך והודה למישהו אחר לגמרי? תארו לעצמכם איזו הרגשה לא נעימה זו. זה בדיוק מה שקרה בין עם ישראל לבין ה'. הנביא ממשיל את עם ישראל לאם המשפחה, ואומר זָנְתָה אִמָּם. כלומר, האומה עזבה את ה' והתנהגה בצורה מבישה. הנביא מוסיף את המילה הוֹרָתָם כדי להדגיש שהבושה שלהם היא עמוקה מאוד ונמצאת שם ממש מההתחלה.
במקום להאמין בה' ולסמוך עליו, העם מכריז בגאווה ובלי להתבייש אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי. מי הם אותם מאהבים? אלו הם הפסלים, הכוכבים, השמש והירח. בני ישראל חשבו בטעות שכוחות הטבע והאלילים הם אלו שנותנים להם את כל השפע בעולם. הם שכחו לגמרי שה' הוא זה שדואג להם, והתחילו לפרט את כל הדברים שהם בטוחים שהאלילים נתנו להם.
הם מונים את הדברים הכי בסיסיים שצריך כדי לחיות, כמו לַחְמִי וּמֵימַי, שהם האוכל והשתייה. אחר כך הם מזכירים את צַמְרִי וּפִשְׁתִּי, שהם החומרים שמהם מכינים בגדים ללבוש, ולבסוף הם אפילו מודים לאלילים על הפינוקים והתענוגות שלהם, כמו שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי, שהם שמנים מיוחדים ומשקאות טעימים. בגלל הטעות הגדולה הזו, העם חשב שהוא כבר לא צריך את ה', כי האלילים כביכול מספקים לו את כל מה שהוא מבקש.