הושע, פרק ב׳, פסוק ז׳

האומה מפנה עורף לה' ושוקעת בבגידה רוחנית, כאשר כִּי זָנְתָה אִמָּם מעיד על סטייתה מדרך הישר, פגם שורשי הקיים בה עוד משלב ההיריון שבו הֹבִישָׁה הוֹרָתָם, או לחלופין על צביעותם של מנהיגיה המורים לה את הדרך ומחטיאים אותה. היא מצהירה בגלוי ובחוסר בושה כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי, ובוחרת לתלות את ביטחונה בבריתות פוליטיות עם אימפריות זרות או בעבודה זרה ובכוחות הטבע. מתוך אשליה שגורמים כוזבים אלו הם המעניקים לה את השפע, היא מפרטת את צרכיה: נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי שהם המזון והמים ההכרחיים לקיומה, חומרי גלם ללבוש כגון צַמְרִי וּפִשְׁתִּי, ומוצרי תענוגות כמו שמן לסיכה ומשקאות שהם שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי. כך מתנתקת האומה לחלוטין מה', מתוך תפיסה מעוותת שמאהביה הזרים מספקים את כל מבוקשה ואין לה כל צורך בו.